כמה מילים עלי ועל איך הגעתי להיות מטפל בשיטת גרינברג.

התחלתי את דרכי המקצועית כבר בצבא, כשהייתי לוחם וחובש ביחידה 669. הרגשתי טוב מאוד לאחר משימות החילוץ והפינוי. הרגשתי שאני עושה משהו משמעותי שעוזר לאנשים וזה נשאר איתי. נראה לי שתמיד אהבתי להיות איש שירות אבל לא הייתי בטוח בדיוק איך לשרת.

בתחילת שנות ה-20 בעיקר טיילתי בעולם ועבדתי לפרנסתי. סיימתי תואר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב שהיה מעניין מאוד ופתח לי לגמרי את החשיבה. עם זאת, הבנתי שמקומי הוא לא באקדמיה ואני צמא לעודה עם אנשים, מגע, ועומק. בגיל 30 עברתי תקופה מאתגרת בה התמודדתי עם חזרה לארץ בלי עבודה ומגורים, פרידה מבת הזוג, וכאבי בטן שלעולם לא חוויתי לפני כן. חבר שלי שהתעסק בשיטת גרינברג הציע לי טיפול. בטיפול הוא הנחה אותי לנשום לאזור הכואב ולהסכים להרגיש אותו. כשעשיתי זאת שמתי לב שהכאב נהיה פחות דחוס, ככל שהמשכתי לנשום, להרפות שרירים ולהיות לגמרי בתוך החוויה של הכאב, כך הכאב התפזר. כל כך התרגשתי באותו יום שהתחלתי לעשות את אותו הדבר לבד בבית.

לאחר מכן, הגעתי למטפלת שהציעה מפגשים לכל מי שהיה לוחם בצבא. איתה המשכתי ללמוד איך להכיל כאב ורגשות אחרים, ומצבי השתפר. בתהליך הזה הבנתי שהדרך להתמודד עם כאב ופחד או כל רגש שאנחנו קוראים לו שלילי, הוא לאפשר אותו, להיכנס לתוכו, לא להתנגד לו. ושאם אתה מאפשר אותו לגמרי אז הוא עובר טרנספורמציה ומשתחרר. הרעיון הפשוט והגאוני: לאפשר את הכאב (על כל סוגיו) ולא להתנגד לו, כל כך הדהים אותי שאני עכשיו רוצה לחלוק אותו עם כל מי שמעוניין.

התנסיתי בשיטות טיפול שונות, ובסופו של דבר מה שהכי עבד בשבילי זה תהליך בשיטת גרינברג.

וזו הסיבה שהחלטתי להתמקצע בתחום.

כיום אני מלווה אנשים בתהליך שלהם ומאוד נהנה ממה שאני עושה, ושמח לראות את התוצאות שאנשים משיגים.